<h1>תוספות רבינו פרץ — יומא</h1>
<h2>דף טו.</h2>
[יומא ס"ו ע"א] רואין אותו כאילו הוא בבית הקברות ותרעה. ואע"ג דחטאת שעברה שנתה מחמש חטאות המתות הן, כדתנן במסכת (מעילה) [תמורה] בפרק ולד חטאת, היינו דוקא כשאבדה ועברה שנתה. ואע"ג דהכא באבדה איירי צ"ל דיש לחלק בין חטאת הבא על חטא, שאין ראוי להמתין עד שיחטא פעם אחרת, לזו הבאה לזמן קבוע, כדפרישית לעיל.
<h2>דף כב.</h2>
[יומא ס"ו ע"א] רואין אותו כאילו הוא בבית הקברות ותרעה. ואע"ג דחטאת שעברה שנתה מחמש חטאות המתות הן, כדתנן במסכת (מעילה) [תמורה] בפרק ולד חטאת, היינו דוקא כשאבדה ועברה שנתה. ואע"ג דהכא באבדה איירי צ"ל דיש לחלק בין חטאת הבא על חטא, שאין ראוי להמתין עד שיחטא פעם אחרת, לזו הבאה לזמן קבוע, כדפרישית לעיל.
<h2>דף כב:</h2>
[יומא ס"ה ע"א] איתיביה אביי וכו' שאין חטאת ציבור מתה וכו'. משמע הא דיחיד כה"ג מתה. ואם כן צריך לומר דמיירי שנתכפרו באחרים קודם שנמצאו הראשונים. דאם לא כן לא אמרינן ביחיד כי האי גונא מתה לרבנן דרבי דאמרי [תמורה כ"ב ע"ב] דאין חטאת מתה אלא כשנמצאת לאחר שכיפרו בעליה באחרת. ואין סברא להעמיד תנאי דהכא בפלוגתא דרבי ורבנן. וצריך לומר שאבדו לאחר הגרלה, שאינו יכול לשנותם עוד לשעיר החיצון, דאי אבדו קודם הגרלה אמאי ימותו, הרי יכול לעשותו לאותו שעיר שנמצא שעיר החיצון או להקריבו ברגל אחר, כדתנן בפרק קמא דשבועות [ב' ע"ב] אם אינם ראויים לרגל זו יקרבו לרגל אחר. וא"ת מאי פריך הכא לרבי יהודה אמאי אינם קריבים לשנה אחרת, הא קיימא לן [תמורה כ"א ע"ב] הלכה למשה מסיני חטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא, וכך ליה לרבי יהודה ציבור כיחיד. וי"ל הני מילי כגון חטאת שהופרש על חטא, דאין שייך לומר ימתין עד שיחטא פעם אחרת ואז יצטרך לו, להכי ימותו. אבל הני שראויים ליום הכיפורים אחר, אם איתא דא"ר יהודה חובות של שנה זו יקרבו לשנה אחרת לא הוה ליה למימר ימותו אלא יקרבו ביום הכיפורים אחר. מורי הרב רבינו פרץ.
<h2>דף כג.</h2>
[יומא ס"ד ע"ב] בשלמא לרבי יוחנן כדרבי אבא. פירש רש"י [דאמר] במסכת תמורה וכו'. וא"ת איך קא מדמי מילתיה דרבי יוחנן להא דרבי אבא, דמשמע דרבי יוחנן אית ליה דרבי אבא, הא לא דמי, דבמילתיה דרבי אבא כשנמצאת השניה הרי בידו להקריב איזה מהם שירצה, אבל במילתיה דרבי יוחנן הרי הראשונה נדחה ואינו יכול להקריבה. ויש לחלק, דבמילתיה, (ד)כיון דנידחת הראשונה אין דעתו עליה כלל, אבל במילתיה דרבי אבא אין האבודה נדחית, דלעולם דעתיה עליה שימצאנה ויקריבנה. מורי הרב רבינו פרץ ז"ל.
<h2>דף כג:</h2>
[יומא נ"ה ע"ב] וששה לנדבה. לקייץ המזבח שלא היו לוקחין מן הלשכה רק קרבנות ציבור קבועין. ומשום הכי היו לוקחין אותם לששה שופרות ולא לאחד, כדפירש רש"י לכל בית אב שופר בפני עצמו, כדמפרש במנחות. גוזלי עולה [הן] בני יונה. משום הכי משמע ליה גוזלי בני יונה, דגוזלים משמע קטנים, ובני יונה קטנים כשרים וגדולים פסולים. אבל תורים גדולים כשרים וקטנים פסולים.
<h2>דף כד.</h2>
[יומא ס"ה ע"א] הפריש שתי חטאות. וא"ת והיכי קדישי, והא אמר מר כל שאינו בזה אחר זה אינו אפילו בבת אחת. וי"ל דהכא במאי עסקינן, כגון דאמר יקדשו לה חדא מגו תרתי, דבכי האי גונא קדיש. לרבי יהודה במאי מתכפר. בשני שבזוג ראשון לא, דקסבר בעלי חיים נידחין. ובשני שבזוג שני נמי לא, דהא קאמר ירעה. מורי הרב רבינו פרץ ז"ל.
[יומא ס"ד ע"א] רב סבר וכו'. וא"ת לרב תיקשי ליה מהא דתנן המפריש נקבה לפסחו תרעה וכו', ואמאי אינה קריבה שלמים כיון דאין בעלי חיים נידחין. וי"ל דרב אמר לך ההיא רבי יהודה היא דאמר לקמן בעלי חיים נידחין.
<h2>דף כו:</h2>
[יומא ס"ד ע"א] מי דמי התם לא איתחזי כלל. משמע דלר"י נמי דחוי מעיקרו לא הוי דיחוי. וקשה הא אמר ר"י בפ"ק דקידושין ובפ"ק דזבחים ש"מ דיחוי מעיקרו הוי דיחוי. וי"ל דלפי המסקנא ניחא, דמסיק היינו טעמא דרב דיליף מבעל מום עובר. הא כל דחויין הואיל ונדחו ידחו. וא"ת אותו ואת בנו דקדשי לא יראה לעולם, דהואיל ונדחה ידחה. ואין לומר דלא חשבינן דיחוי דבר העתיד להיות ראוי ממילא. הא ליתא דהא בפ"ק דזבחים אמר בן בתירא הפסח ששחטו בארבעה עשר בין לשמו בין שלא לשמו פסול, ופריך התם לבן בתירא היכא משכחת לה פסח דקדש, אם לא הקדישו אחר זמן שחיטת הפסח, דאי מקדיש ליה בשחרית בארבעה עשר דחוי מעיקרא הוא. אלמא חשיב ליה דיחוי אע"ג שעתיד להיות ראוי ממילא. וי"ל דאותו ואת בנו דאסירא עיקר בחולין כתיב, ואם כן דיו הוא אם נותנים לו חומרא דחולין. אי נמי י"ל כיון דזמן פיסולו כתיב בהדיא בקרא אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, הוי כאילו כתיב מכאן ואילך מותר, דאינו פסול אלא אותו היום. (ספר אחר, בו ביום).
